פתח דבר
על מעמד עיקרון קדושת החיים, ועל הדרכים בקרב חברה מודרנית ניתן ללמוד מיחסה למקרים של המתת אדם בנסיבות שונות. בעבר נקבע בחוק העונשין מספר מוגבל של עבירות המתה, ואילו הרפורמה בעבירות ההמתה שנעשתה בחוק העונשין כללה הרחבה משמעותית שנועדה לשקף ולאזן את חומרת המעשים ואת מידת אשמתו של מבצעם. הרפורמה הרחיבה באופן משמעותי את מנעד עבירות ההמתה – מבין השינויים הדרמטיים שחוללה הרפורמה, יש לציין את קביעתה של עבירת הרצח הבסיסית, שבה מתמקד רישימה זו. עבירה זו מעוגנת בסעיף 300(א) לחוק העונשין, הקובע: "הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם, דינו – מאסר עולם". קביעת המחוקק כי העונש המרבי בגין עבירה זו הוא עונש מאסר עולם בלתי קצוב, לא כעונש חובה, משמעותה שנדרש לעצב, במידה מסוימת יש מאין, מדיניות ענישה ייחודית, המותאמת לעבירת הרצח הבסיסית. בזמן שחלף מאז כניסת הרפורמה לתוקף הצטברה פסיקה משמעותית של בית המשפט העליון המגבשת מדיניות ענישה זו. רשימה זו סוקרת התפתחויות אלו, תוך התמקדות בנקודת הממשק שבין הרפורמה בעבירות ההמתה לרפורמה משמעותית נוספת בדיני העונשין – הרפורמה בתבנית שיקול הדעת השיפוטי בענישה, שהתקבלה במסגרת תיקון 113 לחוק העונשין. השילוב בין רפורמות אלו עורר פסיקה שאלות כבדות משקל, שחלקן הוכרעו וחלקן עודן פתוחות.

תחילה, תיסקר בקצרה הרפורמה בעבירות ההמתה ולאחר מכן יוצג תיקון 113 לחוק העונשין ומנגנון גזירת הדין שנקבע במסגרתו. בהמשך לכך, נותחו אבני הדרך ביישום תיקון 113 לחוק העונשין על עבירת הרצח הבסיסית, תוך הצגת ניתוח הכללים המנחים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון לצורך כך. כמו כן, יוצגו מספר סוגיות שעתידות להתברר בפני בית המשפט במקרים המתאימים.

לקריאת המאמר המלא