המשפט הפלילי במרוצת השנים, השתנה, התעצב והתפתח. מבין אבני הדרך המרכזיות הראויות לציון, ניתן למנות את חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ואת השפעתו על שדרוג מעמדן של זכויות נחקרים, חשודים ונאשמים, כמו גם העברת זכויותיהם לפסים ואת אימוצה את התגבשותה ועיגונה בחקיקה של דוקטרינת ה"הגנה מן הצדק", חוקתיים, של דוקטרינת הפסלות הפסיקתית במסגרת הלכת יששכרוב.

אל מול שינויים והתפתחויות אלו, מוצגת מעת לעת עמדה שלפיה במהלך השנים המשפט הפלילי סטה ממסלולו ופנה מ"שיח של ראיות" ל"שיח על זכויות", באופן שהטה את כובד משקלו יתר על המידה לכיוון השמירה על זכויותיהם של נאשמים, נחקרים וחשודים. נטען, כי לשינוי זה השלכות שליליות רבות במישור הדיוני בדמות עיכוב וסרבול הדיון, וכי הוא נושא עימו מחיר של ממש במישור המהותי, בהיותו הקרבת חקר האמת. לפי גישה זו, על ההליך הפלילי לשוב ולהתמקד בבחינת הראיות ואל לו לסטות לעיסוק נרחב בטענות המועלות באופן תכוף על ידי סניגורים – כגון טיעונים באשר לאופן ניהול החקירה, מחדלי חקירה, אי-קבלת חומרי חקירה, הסרת חיסיון, טענות זוטא, אכיפה בררנית ו"הגנה מן הצדק".

המתח הקיים בין שתי הגישות הללו מקורו בתפיסות מנוגדות באשר למודל הראוי של הפרוצדורה הפלילית: מודל האכיפה היעילה ככל שניתן (Model Control Crime) ומודל ההליך ההוגן שנסוב על זכויות הפרט (Model Process Due).

סוגיה זו התעוררה לאחרונה בשני פסקי דין מרכזיים של בית המשפט העליון, אשר ניתנו פרשות אלו הציפו פעם נוספת את סוגיית האיזון ודנ"פ אוריך. בהרכב מורחב: דנ"פ רותם הראוי בין תכליות המשפט הפלילי לבין היקפן וטיבן של טענות נחקרים, חשודים ונאשמים שאינן במישור ה"ראייתי״. בכלל זה, בדנ"פ רותם התגלעה מחלוקת בין דעת הרוב לבין דעת המיעוט בהתייחס לשאלה – האם יש לאפשר לנאשם לעלות טענה, כי ראוי לבטל את כתב האישום שהוגש נגדו, מטעמי חוסר סבירות וחוסר מידתיות; במסגרת דנ"פ אוריך התעוררה, בין היתר, מחלוקת ביחס למשמעותם של פגמים שנפלו בהתנהלות גופי החקירה, והשפעתם על שלביו השונים של ההליך הפלילי. מהכרעות בית המשפט העליון בשני מקרים אלו, ניכר המשקל שחלק משופטי בית המשפט העליון ראו לנכון לייחס לשיקולי יעילות, ובפרט למניעת ״סרבול״ ההליך הפלילי.

ברשימה זו אציג עמדה שלפיה אימוץ גישה, המבקשת להגביל את טיעוניהם של נאשמים, כמו גם לפגום במה שמכונה "שיח הזכויות", תערער את שיווי המשקל הקיים בניהולם של משפטים פליליים אשר עוצב בעמל רב בפסיקת בתי המשפט לדורותיהם. עוד אטען, כי זכויות אלו מעוגנות היטב בחקיקה ובהלכה הפסוקה, ומי שמבקש להגביל טיעונים אלו הלכה למעשה מסיג את המשפט הפלילי לאחור. אוסיף ואדגים, כי שיח הזכויות ושיח הראיות אינם עומדים זה כנגד זה, אלא לימים זה את זה – מטרתם המשותפת היא להוביל לבירור האמת ועשיית משפט צדק, כך שהרובד האחד מהווה מסד לרובד השני. לשיטתי, אם נפעל לצמצומו של המשפט הפלילי לבחינה ראייתית גרידא, אנו עלולים להגיע לתוצאות משפטיות בלתי רצויות אשר תחושת הצדק אינה מתיישבת עימן. כמו כן, אוסיף ואתייחס לנימוקים המרכזיים של התומכים בצמצום המכונה ״שיח הזכויות״.

לקריאת המאמר המלא