יוסף אלרון, שופט בית המשפט העליון (בדימוס)

				‫ע"פ ‪4066/22‬‬

‫בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים‬

‫כבוד השופט י' אלרון‬ ‫כבוד השופט א' שטיין‬ ‫כבוד השופטת ר' רונן‬
‫ויקטור ז'ירנוב‬

‫לפני:‬ ‫המערער:‬

‫נ ג ד‬

‫מדינת ישראל‬

‫המשיבה:‬

‫ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי‬ ‫בחיפה ב-תפ"ח ‪ 27310-06-19‬מיום ‪ 13.12.2021‬ומיום‬ ‫‪ 3.5.2022‬שניתן על ידי סג"נ א' אליקים והשופטות ת'‬
‫נאות-פרי ו-ר' בש‬

‫‪(24.5.2023)‬‬

‫ד' בסיון התשפ"ג‬

‫תאריך הישיבה:‬

‫עו"ד ויסאם עראף‬

‫בשם המערער:‬

‫עו"ד עילית מידן‬

‫בשם המשיבה:‬

‫פסק-דין‬

‫השופט י' אלרון:‬
‫במוקד הדיון בערעור שלפנינו קו הגבול שבין עבירת הרצח הבסיסית לבין‬ ‫עבירת הרצח בנסיבות מחמירות. בפרט, יש להידרש לפרשנות גדריה ומאפייניה של‬ ‫הנסיבה המחמירה הקבועה בסעיף ‪301‬א(א)‪ (1)‬לחוק שלפיה "המעשה נעשה לאחר תכנון‬
‫או לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית".‬

‫‪ .1‬המערער הורשע בעבירת רצח בכוונה תחילה, כנוסחה בחוק העונשין עובר‬ ‫לרפורמה בעבירות ההמתה, בשל רצח פאבל אורלוב ז"ל (להלן: המנוח). בגין הרשעתו‬ ‫נגזר עליו עונש מאסר עולם חובה וכן תשלום פיצוי למשפחת המנוח. לפנינו ערעור על‬ ‫הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא השופט א' אליקים,‬

‫‪2‬‬
‫והשופטות ת' נאות-פרי ו-ר' בש) ב-תפ"ח ‪ 27310-06-19‬מיום ‪ 13.12.2021‬ומיום‬ ‫‪ 3.5.2022‬בהתאמה.‬
‫עיקרי כתב האישום‬
‫‪ .2‬המערער התגורר בדירה שכורה בחיפה, ובמשך כחודשיים המנוח התגורר עמו‬ ‫בדירה. בשלב מסוים המנוח לא שילם למערער על השהות בדירה, ובעקבות כן התגלע‬ ‫סכסוך בין השניים. המערער דרש מהמנוח לעזוב את הדירה והלה סירב לכך. על רקע‬ ‫הסכסוך, ביום ‪ 18.5.2019‬בשעות הצהריים, גמלה בלב המערער ההחלטה להמית את‬ ‫המנוח. לצורך כך, ניגש למטבח, הצטייד בסכין מטבח גדולה, נכנס לחדר השינה ודקר‬ ‫באמצעות הסכין את המנוח בעת שישן במיטה "דקירה עמוקה בצוואר מצד שמאל וסובב‬ ‫את להב הסכין בעודה נעוצה בצווארו של המנוח". כל זאת, במטרה לגרום למות המנוח‬ ‫ולאחר שגיבש החלטה לעשות כן. כמו כן, המערער חתך את המנוח באמצעות הסכין‬
‫בלחיו השמאלית.‬
‫לאחר מכן, המערער משך את המנוח מהמיטה, בעוד האחרון מדמם קשות‬ ‫ממקום הדקירה בצווארו, גרר אותו למסדרון הדירה עד סמוך לדלת הכניסה, השכיבו על‬ ‫בטנו, אזק את ידיו מאחורי גבו באמצעות שני אזיקונים והכניס את ראשו ורגליו לשקית‬
‫זבל. כל זאת כדי לוודא את מות המנוח.‬
‫כתוצאה מהדקירה, למנוח נגרמו קטיעה חבלתית של עורק התרדמה השמאלי‬ ‫והווריד השמאלי, דימום מסיבי מכלי דם, ירידה חדה בלחץ הדם, הפרעה בזילוח דם‬
‫מחומצן לאיברים חיוניים ובפרט למוח, אשר גרמו למותו של המנוח.‬
‫‪ .3‬סמוך לשעה ‪ ,18:15‬כאשר המערער יצא מהדירה, שכנו ראה כתמי דם על בגדיו.‬ ‫השכן הציץ מבעד לדלת הפתוחה של הדירה והבחין בגופת המנוח. או אז, המערער פנה‬ ‫אליו וביקש ממנו לסייע לו להיפטר מגופת המנוח. השכן הזעיק את המשטרה, אשר‬
‫הגיעה למקום בחלוף מספר דקות, עצרה את המערער ואיתרה את גופת המנוח בדירה.‬
‫‪ .4‬במעשיו המתוארים לעיל, כפי שנכתב בכתב האישום, המערער גרם בכוונה‬ ‫תחילה למות המנוח לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית, והמיתו בדם‬ ‫קר בלי שקדמה לכך התגרות בתכוף למעשה, בנסיבות בהן יכול היה לחשוב ולהבין את‬ ‫תוצאות מעשיו ולאחר שהכין את עצמו להמית את המנוח והכין מכשיר שבו המית אותו,‬
‫וכן נהג במנוח באכזריות מיוחדת.‬

‫‪3‬‬
‫בגין האמור, למערער יוחסה עבירת רצח לפי סעיף ‪300‬(א)‪ (2)‬לחוק העונשין,‬ ‫התשל"ז‪ 1977-‬(לעיל ולהלן: החוק או חוק העונשין), כנוסחו קודם הרפורמה בעבירות‬
‫ההמתה.‬
‫הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי‬
‫‪ .5‬לפני בית המשפט המחוזי נפרסה תשתית ראייתית רחבה, בכללה, ראיות‬ ‫אובייקטיביות שנאספו בזירת הרצח ומנתיחת גופת המנוח, עדויות השכן, חברי המערער‬
‫והשוטרים, וכן הודעות המערער בחקירותיו במשטרה.‬
‫‪ .6‬בחקירות המערער במשטרה מסר מיוזמתו כי רצח את המנוח. לדבריו, הכיר את‬ ‫המנוח מזה מספר חודשים ואיפשר לו ללון בדירתו, אולם הלה סרב לשלם שכר דירה‬ ‫עבור שהותו ואף לא הסכים לעזוב את הדירה. לדבריו, המנוח נטה להשתכר מעת לעת,‬ ‫הכה אותו מספר פעמים, קילל אותו, איים עליו שיהרוג אותו, ובעקבות כך המערער פחד‬ ‫ממנו. ביום הרצח, המערער לקח סכין מהמטבח וניגש לחדר השינה שבו שכב המנוח על‬ ‫המיטה כשפניו מופנות אל הקיר, מבלי שהלה הבחין בסכין. המנוח קילל אותו ואמר‬ ‫"למה באת? מה אתה רוצה ממני? עוד פעם רוצה מכות?", ולאחר מכן המערער דקר אותו‬ ‫דקירה אחת בצוואר, כפי שלדבריו למד בשירותו הצבאי בברית המועצות. בהמשך, כדי‬ ‫לוודא שהמנוח אכן מת, שם שקית אשפה שחורה על ראשו ורגליו של המנוח וקשר את‬ ‫ידיו באזיקונים. במענה לשאלת חוקרי המשטרה מדוע החליט דווקא באותו העיתוי‬
‫להמית את המנוח, השיב המערער "נכנס לי פיצוץ לראש כי נמאס לי".‬
‫בבית המשפט המחוזי, המערער כפר תחילה באופן כללי באשר יוחס לו.‬ ‫משנסתיימה פרשת התביעה, ולאחר שנשמעו ונחקרו עדים וראיות מטעמה, המערער בחר‬ ‫שלא להעיד להגנתו. גם לאחר שהוסברה לו משמעות הימנעותו ממתן עדות – דבק‬ ‫בעמדתו. מיד לאחר מכן, הודה בביצוע עבירת הרצח הבסיסית כהגדרתה בסעיף ‪300‬(א)‬
‫לחוק אך כפר בהתקיימן של נסיבות מחמירות לפי סעיף ‪301‬א(א) לחוק.‬
‫בית המשפט המחוזי הדגיש בהכרעת דינו כי מאחר שהמערער לא העיד במשפטו‬ ‫ובכך מנע אפשרות לבחון את גרסאותיו העובדתיות בדרך של חקירה נגדית – לא ניתן‬
‫לתת משקל לאמירות בחקירותיו במשטרה אשר יכולות, לכאורה, לשמש לזכותו.‬

‫‪4‬‬
‫כאן המקום לציין, כי מאחר שחלק מהודעותיו של המערער במשטרה נמסרו‬ ‫בטרם נועץ עם סנגורו, בית המשפט המחוזי הבהיר כי התחשב אך ורק בהודעות שמסר‬
‫לאחר שנפגש עמו.‬

‫‪ .7‬על סמך מארג הראיות שנפרס לפני בית המשפט המחוזי, המערער הורשע‬ ‫בעבירת רצח בכוונה תחילה לפי סעיף ‪300‬(א)‪ (2)‬לחוק, בנוסחו קודם הרפורמה בעבירות‬ ‫ההמתה. עוד נקבע כי המערער רצח את המנוח לאחר "הליך ממשי של שקילה וגיבוש‬
‫החלטה להמית" בהתאם לסעיף ‪301‬א(א)‪ (1)‬לחוק.‬

‫בהכרעת הדין, בית המשפט המחוזי פירט כי דקירת המערער את המנוח הייתה‬ ‫"בחירה מחושבת" לרצוח אותו ולא רק לפצוע אותו, כפי שנלמד מפגיעת הדקירה בכלי‬ ‫דם חיוניים ביותר, מהעומק המשמעותי של הדקירה, מהעובדה כי שקל היטב את מיקום‬ ‫הדקירה וידע על הנזק שהיא תגרום, וכן מהיותו מיומן לדבריו בפעולות הריגה משירותו‬ ‫בברית המועצות. כך גם נלמד מהעיתוי שבו דקר את המנוח תוך שניצל את העובדה‬ ‫שהמנוח נשכב לישון בעודו מפנה אליו את גבו, כך שהמנוח לא יכול היה להתגונן מפניו.‬ ‫כן צוין, כי המערער לא הסתפק בדקירת המנוח אלא כיסה את פניו בשקית ניילון גדולה‬ ‫לצורך "וידוא הריגה", ולכך יש משקל, למרות שקיים ספק אם המנוח כבר היה מת בשלב‬ ‫זה. על כל זאת, הודגש כי המערער הסביר את רצח המנוח באומרו "נכנס לי פיצוץ בראש‬ ‫כי נמאס לי", באופן המצביע כי פעל להמית את המנוח לאחר הליך ממשי של שקילה‬
‫וגיבוש החלטה להמית.‬

‫בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי בחירת העיתוי לביצוע הרצח ובחירת כלי‬ ‫הרצח לצורך ביצועו, מלמדים כי מתקיימת גם החלופה של "תכנון" לפי סעיף‬
‫‪301‬א(א)‪ (1)‬לחוק.‬

‫בנוסף, נקבע כי תפקוד המערער בשעת הרצח לא נפגע כתוצאה משתיית‬

‫‪.8‬‬

‫אלכוהול וכי פעולותיו היו שקולות ורצוניות ונעשו בהתאם להליך השקילה וגיבוש‬

‫ההחלטה להמית את המנוח. כך עולה מהגרסה שמסר השכן במשטרה, מעדויות חברי‬

‫המערער שנפגשו עמו בסמוך לרצח, מהתרשמות השוטרים שהיו מעורבים במעצרו וכן‬

‫מהתנהגותו בעת ביצוע הרצח כאשר בחר היטב את מיקום הדקירה, שטף את הסכין‬

‫והחזירה למקומה וידע להסביר את המניע לכל פעולה ופעולה.‬

‫‪ .9‬אשר על כן, בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בביצוע רצח בכוונה‬ ‫תחילה לפי סעיף ‪300‬(א)‪ (2)‬לחוק, בנוסחו קודם הרפורמה בעבירות ההמתה. משנקבע‬

‫‪5‬‬
‫כי רצח המנוח בא בגדרי עבירת רצח בנסיבות מחמירות לפי סעיף ‪301‬א(א)‪ (1)‬לחוק,‬ ‫נקבע גם כי הרפורמה בעבירות ההמתה אינה מהווה דין מקל עמו ואין ליישמה בעניינו.‬ ‫משכך, נגזר על המערער עונש מאסר עולם חובה ופיצוי לבני משפחת המנוח בסכום‬
‫המקסימלי של ‪ 258,000‬ש"ח.‬
‫עיקרי טיעוני המערער ותגובת המדינה לערעור‬
‫‪ .10‬בא-כוח המערער בהודעת הערעור בכתב ובטיעוניו בדיון לפנינו, הניח את‬ ‫מסגרת נימוקיו כדלקמן: ראשית, עמד על השגיאות, לטענתו, אשר נפלו בהכרעת דינו‬ ‫של בית המשפט המחוזי ביחס להתקיימות הנסיבה המחמירה המנויה בסעיף ‪301‬א(א)‪(1)‬‬ ‫לחוק; שנית, הציג את פסיקת בית משפט זה ביחס לפרשנות נסיבה מחמירה זו; שלישית,‬ ‫טען כי בנסיבות העניין, יש להחיל לחלופין את הדין המקל המנוי בסעיף ‪301‬א(ב) לחוק‬ ‫(המכונה "פתח המילוט"); רביעית, התייחס לגזר דינו של המערער, אשר נטען כי מחמיר‬
‫עמו יתר על המידה בהתחשב בנסיבותיו האישיות ומדיניות הענישה הנוהגת.‬
‫‪ .11‬לטענת המערער, בית המשפט המחוזי שגה בקובעו כי רצח המנוח מקיים את‬ ‫הנסיבה המחמירה המנויה בסעיף ‪301‬א(א)‪ (1)‬לחוק שלפיה "המעשה נעשה לאחר תכנון‬ ‫או לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית". נטען כי לא ניתן ללמוד ממיקום‬ ‫הדקירה, עיתויה ו"עטיפת" פניו ורגליו של המנוח בשקית זבל, על כך שהמעשים נעשו‬ ‫לאחר הליך ממשי של שקילה ולא כתוצאה מהתפרצות ספונטנית של המערער. אדרבה,‬ ‫לשיטתו, מחקירותיו במשטרה מתקבל הרושם כי קדם לרצח עימות בינו לבין המנוח,‬ ‫אשר "סערת הרגשות" שהתחוללה בקרבו בעקבות העימות, היא שהובילה אותו לביצוע‬ ‫הרצח באופן ספונטני. מטעם זה גם נטען כי מעשי המערער לא נעשו לאחר תכנון אלא‬ ‫כתגובה לעימות, וכן הודגש כי המערער לא הצטייד מראש בסכין אלא לקח אותה מקיר‬
‫המטבח בסמוך לרצח.‬
‫המערער הוסיף וטען כי הואיל והיה נתון תחת השפעת אלכוהול בעת ביצוע‬ ‫הרצח, יש בכך כדי לעמעם את יכולתו לגבש הליך ממשי של שקילה עובר לביצוע הרצח.‬ ‫עם זאת, בדיון שלפנינו בא-כוח המערער חזר בו מ"טענת השכרות", על כן מתייתר‬
‫הצורך להידרש אליה.‬
‫‪ .12‬לחלופין, לעמדת המערער כאמור מעשה הרצח בא בשערי הדין המקל המכונה‬ ‫"פתח המילוט" המנוי בסעיף ‪301‬א(ב) לחוק. זאת, על רקע מערכת היחסים שבין‬

‫‪6‬‬
‫המערער למנוח, במסגרתה האחרון נהג להכותו ולאיים עליו מעת לעת, באופן אשר גרם‬ ‫לו למצוקה נפשית שהובילה למעשה הרצח.‬
‫‪ .13‬אשר לערעור על חומרת העונש שנגזר, נטען כי נסיבות המקרה ונסיבותיו‬ ‫האישיות של המערער מצדיקות כי ייגזר עליו עונש מאסר בפועל נמוך מאשר עונש מאסר‬ ‫עולם. אשר לנסיבות המקרה, פורט כי האיומים והמכות שספג המערער לגרסתו מהמנוח‬ ‫הם שהובילו אותו למעשה הרצח. ביחס לנסיבותיו האישיות, צוין כי מדובר באדם‬ ‫מבוגר, אשר במשך שנים רבות מאז שעלה לארץ הסתובב כדר רחוב ואף סבל מבעיית‬ ‫אלכוהוליזם. כן, הודגש כי הודה מהרגע הראשון בביצוע הרצח ולקח אחריות על מעשיו.‬
‫‪ .14‬מנגד, לעמדת המשיבה, יש לדחות את הערעור משלא הוצגה עילה להתערבות‬ ‫בקביעותיו של בית המשפט המחוזי. תחילה הודגשה הימנעות המערער מלהעיד‬
‫ומשמעות עובדה זו על משקל אמרות המערער בחקירותיו במשטרה.‬
‫לשיטת המשיבה, רצף פעולותיו של המערער מלמד כי הרצח בוצע לאחר תכנון‬ ‫או לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית, כנדרש בסעיף ‪301‬א(א)‪(1)‬‬ ‫לחוק. בתוך כך, פורט כי חוות-דעת נתיחת גופת המנוח (ת‪ (37/‬מלמדת על פגיעה במקום‬ ‫רגיש, חדירת הסכין לשם יצירת נזק עמוק ומקיף כשפתח הדקירה רחב הרבה יותר מלהב‬ ‫הסכין ועומקה משמעותי מאוד. נטען כי מכך עולה שמדובר בדקירה מדויקת, מכוונת‬ ‫ומהירה. בנוסף, צוין כי למערער היו מספר הזדמנויות לשקול את השלכות מעשיו וכי‬
‫הוא ניצל את היות המנוח שכוב במיטה, כשגבו מופנה אליו מבלי יכולת להתגונן.‬
‫עוד הודגש כי המערער רצח את המנוח מבלי שקדמו לכך התגרות או מאבק, כפי‬ ‫שנלמד מדבריו בחקירות במשטרה באומרו "נכנס לי פיצוץ בראש כי נמאס לי... ובהמשך‬ ‫נתתי לו מכה עם סכין בעורק הצוואר" וכן כאשר הבהיר ביחס למיקום הדקירה באומרו‬ ‫"למדתי בבית ספר אנטומיה וידעתי שזה המקום אחד המסוכנים בגוף של בן אדם שאם הוא‬ ‫נפתח דם יוצא כמו מים מהברז". גם "עטיפת" ראשו של המנוח בשקית זבל כחלק ממעשה‬ ‫ההמתה מהווה, לטענת המשיבה, אינדיקציה לכך שלא מדובר במעשה ספונטני. עוד צוין,‬ ‫כי קור רוחו של המערער לאחר המעשה, כפי שעולה מכך שניקה את הסכין ואת הרצפה‬ ‫מדם ומכך שביקש מהשכן לעזור לו להיפטר מגופת המנוח, מלמד אף הוא על כך שהרצח‬
‫בוצע בשקילה ממשית ולא במסגרת סערת רגשות.‬

‫‪7‬‬
‫‪ .15‬אשר לבחינת הדין המקל עם המערער לפי סעיף ‪301‬א(ב) לחוק, נטען כי טענה‬ ‫זו לא הועלתה בבית המשפט המחוזי. ממילא בהתאם לפרשנות הסעיף בבית משפט זה‬
‫לא מתקיימות נסיבות שבשלהן מעשה הרצח אינו מבטא דרגת אשמה חמורה במיוחד.‬
‫דיון והכרעה‬
‫‪ .16‬בכתב האישום, יוחסה למערער עבירת רצח בכוונה תחילה לפי סעיף ‪300‬(א)‪(2)‬‬ ‫לחוק, בנוסחו עובר לרפורמה בעבירות ההמתה. מאחר שכתב האישום הוגש בסמוך לפני‬ ‫כניסת הרפורמה לתוקף, הוא נוסח גם בהתאם להגדרות עבירת הרצח בנסיבות מחמירות‬ ‫– הן לפי סעיף ‪301‬א(א)‪ (7)‬לחוק שעניינו אכזריות מיוחדת, אשר ממנו חזרה בה‬ ‫המשיבה בתום פרשת התביעה; הן לפי סעיף ‪301‬א(א)‪ (1)‬לחוק שעניינו תכנון או שקילה.‬
‫רצח המנוח בוצע עובר למועד תחולת הרפורמה בעבירות ההמתה, על כן‬ ‫הרפורמה תחול על עניינו רק במקרה שבו היא מהווה דין מקל עמו (ע"פ ‪ 6338/20‬חיים‬ ‫נ' מדינת ישראל, פסקאות ‪ 11-10‬לפסק דיני ‪ (7.7.2022)‬(להלן: עניין חיים)). משמע, אילו‬ ‫מעשי המערער ייכנסו בגדרי עבירת הרצח בנסיבות מחמירות (סעיף ‪301‬א(א) לחוק), אזי‬ ‫הרפורמה לא תהא דין מקל עבורו; אולם, בהיעדר נסיבות מחמירות, או בהתקיים "פתח‬ ‫המילוט" (סעיף ‪301‬א(ב) לחוק), או לחלופין אם ייקבע כי מדובר בהמתה בנסיבות של‬ ‫אחריות מופחתת (סעיף ‪300‬ב(ב) לחוק) – הרפורמה תהווה דין מקל עם המערער ויש‬
‫להחיל עליו את כלליה.‬
‫בהקשר זה, כאמור לעיל, המערער הודה בביצוע עבירת הרצח, אולם טען כי יש‬ ‫להחיל בעניינו את עבירת הרצח הבסיסית כהגדרתה בסעיף ‪300‬(א) לחוק וכי לא חלה‬ ‫עבירת הרצח בנסיבות מחמירות לפי סעיף ‪301‬א(א) לחוק. לבחינת התקיימות הנסיבה‬
‫המחמירה המנויה בסעיף ‪301‬א(א)‪ (1)‬לחוק אפנה כעת.‬
‫מסגרת נורמטיבית – סעיף ‪301‬א(א)‪ (1)‬לחוק‬
‫‪ .17‬על המסגרת הנורמטיבית בעניינה של הרפורמה בעבירות ההמתה, עמדתי לא‬ ‫אחת בפסקי דין שניתנו על ידי מאז כניסתה לתוקף. בעניין שלפנינו, ארחיב בהיבט נוסף‬
‫ביחס לדין החדש לאחר הרפורמה בעבירות ההמתה.‬

‫‪8‬‬
‫הרפורמה בעבירות ההמתה (חוק העונשין (תיקון מס' ‪ ,(137‬התשע"ט‪,2019-‬‬ ‫ס"ח ‪ 230‬(לעיל ולהלן: הרפורמה בעבירות ההמתה או הרפורמה)), נכנסה לתוקף בשנת‬
‫‪ ,2019‬ובמסגרתה עוצבו ונחקקו מחדש עבירות ההמתה.‬
‫הצורך ברפורמה התעורר, בין היתר, על רקע ביקורת על גדריהן העמומים של‬ ‫עבירות ההמתה (דנ"פ ‪ 1042/04‬ביטון נ' מדינת ישראל, פ"ד סא‪ .((2006) 646 (3)‬לשיטת‬ ‫המבקרים, עבירת הרצח (סעיף ‪ 300‬לחוק, בנוסחו קודם הרפורמה) התפרסה באופן רחב‬ ‫מדי על מקרים שבהם לא מוצדק לתייג את הנאשם כרוצח ולגזור עליו עונש מאסר עולם‬ ‫חובה, ובד בבד פסחה על מעשי המתה חמורים אשר בהם ראוי לסווג את הנאשם כרוצח‬
‫ולהענישו בהתאם לכך.‬
‫בייחוד, הופנו חיצי ביקורת כלפי גדרי עבירת הרצח בכוונה תחילה אשר נמנתה‬ ‫בסעיף ‪300‬(א)‪ (2)‬לחוק, בנוסחו הקודם. עבירה זו נועדה לבטא עיקרון בסיסי שלפיו‬ ‫ישנה אשמה חמורה במיוחד במעשה רצח שנעשה לאחר תכנון או הליך שקילה. במשפט‬ ‫הישראלי, יסוד הכוונה תחילה התאפיין בשיקול הדעת הנדרש לגיבושה, אשר נועד‬ ‫להבחין בין הכוונה תחילה לבין הכוונה הספונטנית המספיקה לעבירת ההריגה (מרדכי‬ ‫קרמניצר וחאלד גנאים הרפורמה בעבירות ההמתה ‪ (2019)‬לאור עקרונות היסוד של המשפט‬ ‫ומחקר היסטורי והשוואתי ‪ (2020) 357‬(להלן: קרמניצר וגנאים)). במרוצת השנים בפסיקת‬ ‫בית משפט זה נמתחה והורחבה יריעת תחולת עבירת הרצח בכוונה תחילה עד אשר באו‬
‫בשעריה מרבית המקרים של המתה בכוונה, וזאת תחת עבירת ההריגה.‬
‫בזה אחר זה, צומצמו דרישות שלושת יסודות עבירת הרצח בכוונה תחילה –‬ ‫היסוד הראשון, הכנה, פורש כך שמדובר ביסוד פיזי טהור באופן שנדרשות פעולות הכנה‬ ‫פיזיות לקראת הרצח, מבלי שנדרשת כל הכנה נפשית, רגשית או שכלית. עוד נקבע כי‬ ‫יסוד זה יכול להתגבש גם תוך כדי הליך ההמתה וכן כי נדירים המקרים בהם התקיימה‬ ‫החלטה להמית אך לא התקיים יסוד ההכנה. היסוד השני, החלטה להמית, פורש כך שעל‬ ‫התקיימותו במישור ההכרתי ובמישור החפצי ניתן ללמוד באמצעות בחינת טיב המעשה‬ ‫ונסיבות ביצוע העבירה; והוא יכול אף להתגבש תוך כדי מעשה ההמתה. לבסוף, ביסוד‬ ‫השלישי, היעדר קינטור, לצד דרישה סובייקטיבית כי הקינטור השפיע בפועל על הנאשם,‬ ‫התווספה דרישה אובייקטיבית כי הקינטור אף היה משפיע על "אדם מן היישוב" (ראו‬ ‫בהרחבה: הצוות לבחינת יסודות עבירות ההמתה דין וחשבון נספח ב' – עבירות ההמתה‬
‫במשפט הישראלי – הדין הקיים, עמודים ‪.((2011) 10-1‬‬

‫‪9‬‬
‫שילוב דברים זה, גרם לכך שעבירת הרצח בכוונה תחילה הורחבה במידה יתרה,‬ ‫באופן שהוביל לניסוחה מחדש של עבירת הרצח במסגרת הרפורמה בעבירות ההמתה‬ ‫(דברי ההסבר לתיקון ‪ 137‬(הצעת חוק העונשין (תיקון מס' ‪ (124‬(עבירות המתה)),‬ ‫התשע"ו‪ ,2015-‬ה"ח ‪ 170 ,166‬(להלן: דברי ההסבר לחוק); פרוטוקול ישיבה ‪ 239‬של‬
‫ועדת החוקה, חוק ומשפט, הכנסת ה‪.((19.7.2016) 4 ,20-‬‬
‫‪ .18‬על רקע האמור, במסגרת הרפורמה נחקקו שתי עבירות רצח – עבירת הרצח‬ ‫הבסיסית אשר נועדה לחול על מקרים חמורים של המתת אדם (סעיף ‪300‬(א) לחוק),‬ ‫ועבירת הרצח בנסיבות מחמירות המיועדת למקרים החמורים ביותר של המתת אדם,‬ ‫המגלמים חומרה מוסרית מיוחדת (סעיף ‪301‬(א) לחוק) (דברי ההסבר לחוק, בעמוד ‪;169‬‬ ‫מרים גור-אריה "הרפורמה המוצעת לעבירות ההמתה במשפט הישראלי לאור עקרון‬
‫האשמה" משפטים על אתר ה ‪.((2013) 15 ,1‬‬
‫‪ .19‬ראשונה מבין הנסיבות שנחקקו במסגרת עבירת הרצח בנסיבות מחמירות, היא‬ ‫הנסיבה המנויה בסעיף ‪301‬א(א)‪ (1)‬לחוק, אשר באה בנעלי עבירת הרצח בכוונה תחילה‬ ‫מבחינה מהותית ורעיונית, אולם נועדה לשנות מדרישת "כוונה תחילה" כמשמעותה‬
‫ופרשנותה עובר לרפורמה. כך בלשון סעיף החוק:‬
‫‪301‬א(א). הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם‬ ‫באחת מהנסיבות המפורטות להלן, דינו – מאסר עולם‬
‫ועונש זה בלבד ‪[...]‬‬
‫‪ (1)‬המעשה נעשה לאחר תכנון או לאחר הליך ממשי של‬ ‫שקילה וגיבוש החלטה להמית;‬
‫על היחס שבין עבירת הרצח בכוונה תחילה לנסיבה החדשה שנקבעה בגדרי‬ ‫עבירת הרצח בנסיבות מחמירות, הובהר בדיוני ועדת החוקה, חוק ומשפט כי "הנסיבה‬
‫החדשה שקבענו היא תחליף לכוונה תחילה, אבל היא מנוסחת בצורה שונה לגמרי ‪[...]‬‬
‫היסודות שלה לא זהים לכוונה תחילה" (פרוטוקול ישיבה ‪ 404‬של ועדת החוקה, חוק‬ ‫ומשפט, הכנסת ה‪ ;(11.7.2017) 27 ,20-‬כן ראו: ע"פ ‪ 3223/21‬מדינת ישראל נ' שפק,‬
‫פסקה ‪.((2.3.2022) 12‬‬
‫‪ .20‬שינוי משמעותי ומרכזי שהנסיבה המחמירה החילה ביחס לעבירת הרצח בכוונה‬ ‫תחילה, מתבטא בכך שהיא נועדה להותיר מחוץ לגדר תחולתה "מקרים של המתה בכוונה‬ ‫שנוצרה באופן ספונטני, כגון לאחר קנטור סובייקטיבי ששלל תכנון ושקילה" (דברי ההסבר‬ ‫לחוק, בעמוד ‪ .(170‬משמעות הדברים היא חידוד ההבחנה בין רצח שבוצע לאחר תכנון‬

‫‪10‬‬
‫או לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית את הקורבן לבין רצח שבוצע‬ ‫באופן ספונטני, ללא הפעלת שיקול דעת של ממש בהקשר זה ואף ללא פעולות הכנה‬ ‫מקדימות לצורך ביצוע הרצח (ע"פ ‪ 7722/19‬זרסנאי נ' מדינת ישראל, פסקה ‪17‬‬ ‫‪ (19.4.2021)‬(להלן: עניין זרסנאי)). על כן, מקרים של "כוונה ספונטנית" יחסו עתה תחת‬
‫עבירת הרצח "הבסיסית" לפי יסוד נפשי של כוונה, המנויה בסעיף ‪300‬(א) לחוק.‬
‫‪ .21‬המחוקק הבהיר אפוא בדברי ההסבר לחוק מה לא כלול בגדרי הנסיבה המחמירה‬ ‫– מקרים של המתה בכוונה ספונטנית; עתה נדרשים אנו לבחון את הרכיבים הפוזיטיביים‬ ‫להתקיימות אחת מבין החלופות – תכנון או הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית.‬
‫‪ .22‬כפי שהדגשתי לא אחת, יציקת תוכן ומשמעות לגדרי עבירות ההמתה לאחר‬ ‫הרפורמה, נעשית עקב בצד אגודל ממקרה אחד למשנהו ובהתאם לתשתית העובדתית‬ ‫הקונקרטית. בפרט, בהקשר של הנסיבה המחמירה המנויה בסעיף ‪301‬א(א)‪ (1)‬לחוק,‬ ‫הדגשתי לאחרונה כי "מחד גיסא, יש להקנות לסעיף וחלופותיו פרשנות רחבה דיה על מנת‬
‫שיחול על אותם מקרים המגלמים את מידת האשם וטיב ההתנהגות המצדיקים זאת; מאידך‬
‫גיסא, אם נפרשו בהרחבה יתרה, נמצא עצמנו קרובים ל'נקודת ההתחלה' שקדמה לרפורמה"‬ ‫(ע"פ ‪ 578/21‬אבו סרארי נ' מדינת ישראל, פסקה ‪.((16.2.2023) 33‬‬
‫‪ .23‬תחילה, לפי פשט לשון הנסיבה המחמירה, די בהתקיימות אחת מבין חלופות‬ ‫הסעיף בלבד כדי לבוא בשערי הנסיבה המחמירה – תכנון או הליך ממשי של שקילה‬ ‫וגיבוש החלטה להמית (ע"פ ‪ 8030/21‬אבו זיינב נ' מדינת ישראל, פסקה ‪.((25.12.2022) 49‬‬
‫‪ .24‬מלבד זאת, על מנת להעניק פרשנות לחלופות הנסיבה המחמירה, נפנה מבטנו‬ ‫ליסודות וטעמי החומרה הנודעת למעשה המתה שבוצע לאחר תכנון או הליך ממשי של‬ ‫שקילה. ביסוד עיקרון זה, מספר טעמים אשר ניתן לחלקם לשתי קבוצות: קבוצה ראשונה‬ ‫– אם לבצע את מעשה ההמתה – חומרת אשמתו של הנאשם נעוצה בכך שהתגבר על‬ ‫עכבות מוסריות וערכיות קודם ביצוע מעשה ההמתה, והסיר מדרכו משוכות אתיות‬ ‫לצורך ביצוע הרצח. בכך, מתעצמת הזדהות הרוצח עם מעשה העבירה, כאשר הבחירה‬ ‫לפגוע בערך חיי האדם היא בחירה שלמה ומוחלטת, לאחר שהתלבט ושקל אם לעשות‬ ‫כן. קבוצה שנייה – תוכנית הנאשם כיצד לבצע את מעשה ההמתה – חומרת אשמתו של‬ ‫הנאשם ניכרת בנחישותו לביצוע הרצח, אשר רקם תוכנית להוצאת זממו אל הפועל, הכין‬ ‫את צעדיו לצורך כך וכלכל היטב את מעשיו להגשמת תוכנית ביצוע הרצח. התוכנית‬

‫‪11‬‬
‫מגלה כי הנאשם מעדיף את מימוש מטרותיו על פני ערך חיי קורבן העבירה, ואף חושפת‬ ‫את מסוכנותו הרבה לציבור הטמונה בתכניתו הקטלנית.‬
‫‪ .25‬מכאן, לגדרי החלופות. תכנון מהו? כאמור לעיל, יסוד ההכנה שבגדרי עבירת‬ ‫הרצח בכוונה תחילה, עובר לרפורמה, דולל וצומצם לכך שמדובר בהכנה פיזית אשר‬ ‫יכולה להתגבש אף בעיצומה של פעולת הקטילה. ניתן לומר בבטחה כי רכיב זה שונה‬ ‫ונוסח מחדש במספר אופנים – במישור עיתוי התכנון, לשון הסעיף דורשת כי מעשה‬ ‫הרצח בוצע לאחר תכנון. היינו, נדרש תכנון מוקדם למעשה הרצח, אשר יתקיים מבעוד‬ ‫מועד וקודם למעשה ההמתה, כך שאינו יכול להתגבש במהלך מעשה ההמתה עצמו כפי‬
‫שהוכר עובר לרפורמה.‬
‫זאת ועוד, בהתאם לטעמים ביסוד החומרה ראוי שיתקיים רכיב איכותי בתכנון‬ ‫מעשה הרצח. אמנם ישנו קושי להגדיר במפורש את טיב התכנון, אולם סבורני כי נדרש‬ ‫תכנון איכותי אשר יכול להתבטא, למשל ובין היתר, בהכנת כלי הרצח, בחירת עיתוי‬
‫מתאים לרצח ורקימת תוכנית לביצוע הרצח.‬
‫‪ .26‬פסיקת בית משפט זה לאחר הרפורמה עולה בקנה אחד עם האמור, כאשר הוכר‬ ‫כי על התקיימות החלופה שלפיה מעשה הרצח בוצע לאחר "תכנון" ניתן ללמוד מביצוע‬ ‫"שרשרת פעולות הדורשות זמן ומאמץ" (עניין זרסנאי, בפסקה ‪ ;(19‬הצטיידות בכלי‬ ‫הרצח מבעוד מועד (ע"פ ‪ 3308/17‬וחידי נ' מדינת ישראל, פסקה ‪ 22‬לחוות דעתו של חברי‬ ‫השופט א' שטיין ‪ (15.1.2020)‬(להלן: עניין וחידי)); או מהכנת זירת הרצח לקראת ביצוע‬ ‫הרצח וכן הכנת הזירה לקראת הימלטות הנאשם לאחר מכן (ראו פסקי דיני בע"פ‬ ‫‪ 8956/20‬מריו נ' מדינת ישראל, פסקה ‪ ,(28.6.2022) 29‬ובע"פ ‪ 5066/18‬רוזקוב נ' מדינת‬
‫ישראל, פסקה ‪.((4.9.2022) 67‬‬
‫‪ .27‬הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית מהו? לצד החומרה הכרוכה במעשה‬ ‫המתה שבוצע לאחר תכנון מקדים, המחוקק הכיר אף בחומרה היתרה המתבטאת במקרים‬ ‫"של רצח לאחר שקילה, שבא בן אדם, עשה את ההחלטה המוסרית לגרום למותו של אדם"‬ ‫(פרוטוקול ישיבה ‪ 472‬של ועדת החוקה, חוק ומשפט, הכנסת ה‪(31.10.2017) 23 ,20-‬‬
‫(להלן: פרוטוקול ישיבה ‪.((472‬‬
‫ביחס לשאלת העיתוי, גם בחלופה זו, בדומה לחלופה הראשונה, מדגיש המחוקק‬ ‫כי מעשה הרצח נדרש להתבצע לאחר הליך ממשי של שקילה ולאחר גיבוש החלטה‬

‫‪12‬‬
‫להמית. אי לכך, הליך שקילה אשר מתבצע בעיצומו של מעשה הקטילה לא יבוא בשערי‬ ‫הנסיבה המחמירה, בשונה כאמור מהדין שקדם לרפורמה בעבירות ההמתה.‬
‫‪ .28‬לא זו אף זו, לשון החוק מבהירה כי נדרש הליך ממשי של שקילה. בדיוני ועדת‬ ‫החוקה, חוק ומשפט פורשה דרישה זו כך "שמדובר בשקילה שהיא אמיתית" (פרוטוקול‬ ‫ישיבה ‪ ,472‬בעמוד ‪ .(25‬המוקד לבחינת ממשיות הליך השקילה נעוץ אפוא בבחינת איכות‬ ‫השקילה. לצורך כך, ניתן למנות רשימה בלתי ממצה של נסיבות עזר (כן ראו: קרמניצר‬
‫וגנאים, בעמודים ‪:(375-374‬‬
‫ראשית, משך הליך השקילה. בהיבט זה ברי כי לא די במחשבה חולפת כהרף-עין‬ ‫הואיל ובכך עלול להיטשטש קו הגבול שבין הנסיבה המחמירה לבין מעשה המתה‬ ‫שקדמה לו "כוונה ספונטנית", בניגוד לכוונת המחוקק. יחד עם זאת, ניכר שאין מקום‬
‫לדרוש הליך שקילה הנפרס על פרק זמן ממושך.‬
‫שנית, הליך השקילה. לא בכדי לשון החלופה אינה מונה "שקילה" לבדה אלא‬ ‫נלווית לה הדרישה כי יתקיים "הליך" של שקילה. אף שאין לדרוש הליך רב-שלבי של‬ ‫שקילה חוזרת ונשנית או התלבטות אינטנסיבית אם לבצע את מעשה ההמתה, אכן יש‬ ‫טעם בכך שהשקילה לא תבליח עובר לרצח כאנקדוטה רגעית או פתאומית אלא תבוא‬
‫לידי ביטוי בשלביות מסוימת של התגבשות שיקול הדעת.‬
‫שלישית, תוכן השקילה. בהתאם לטעמים שנמנו לעיל, אין מקום להרחיק ולחייב‬ ‫כי הליך השקילה יכלול שקילה ערכית-נורמטיבית של ההחלטה להמית אדם על‬ ‫השלכותיה ורבדיה, אלא המוקד הוא עצם שיקול הדעת והתגבשות הרעיון של ביצוע‬ ‫מעשה ההמתה. בהקשר זה, ניתן להיעזר בדבריו של פרופ' פלר אשר הציע להגדיר כך‬
‫את דרישת ה"הכנה" במסגרת עבירת הרצח בכוונה תחילה, כדרישתה עובר לרפורמה:‬
‫"תהליך פנימי של הכשרה עצמית של האדם, מבחינה‬ ‫שכלית, רגשית ותכליתית – כלומר, מבחינת כל היבטי‬ ‫מערכת חיי הנפש – לקראת מימוש מזימה קטלנית,‬ ‫המתלווה אל עצם גיבוש הרעיון לשים קץ לחיי הזולת"‬ ‫(ש"ז פלר יסודות בדיני עונשין כרך א ‪ (1984) 697‬(להלן:‬
‫פלר)).‬
‫רביעית, לא דומה הליך שקילה הנעשה ביישוב הדעת ובקור רוח להליך שקילה‬ ‫הנעשה בלהט יצרים ובעיצומו של ויכוח או עימות, כפי שהדגימה נציגת משרד‬ ‫המשפטים בדיוני ועדת החוקה, חוק ומשפט באומרה: "למשל, במהלך קטטה. בן אדם בא‬

‫‪13‬‬
‫עם סכין ובמהלך הקטטה מרגיז אותו מאוד אותו בן אדם שהוא רב אתו והוא שולף את הסכין‬ ‫וגורם למותו. זה מקרה שבו לא התגבשה טרם הסיטואציה החלטה להמית לאחר הליך של‬
‫שקילה" (פרוטוקול ישיבה ‪ ,472‬בעמוד ‪ .(23‬מהות הדברים היא כי בחירת הרוצח להמית‬ ‫הנעשית בלהט הרגע או בעקבות קנטור סובייקטיבי אינה מגלה בחירה מלאה או הזדהות‬ ‫שלמה של הרוצח עם מעשה ההמתה. יחד עם זאת, אין לשלול כי במקרה המתאים, סערת‬ ‫הרגשות לא תקהה במידה משמעותית את איכותו וטיבו של הליך השקילה העומד בפני‬
‫עצמו ומצדיק הרשעה ברצח בנסיבות מחמירות.‬
‫‪ .29‬בדרך זו, בפסיקת בית המשפט לאחר הרפורמה הוכר כי על התקיימות החלופה‬ ‫שלפיה מעשה הרצח בוצע לאחר "הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית" ניתן‬ ‫ללמוד, בין היתר, מפרק הזמן הממושך עליו נפרסה תוכנית ביצוע ההמתה של הנאשם‬ ‫(ע"פ ‪ 5995/21‬אבו אלחסנה נ' מדינת ישראל, פסקה ‪ ;((16.6.2022) 31‬והשהות שהייתה‬ ‫לנאשם לחזור בו מתכניתו, בטרם ביצועה (עניין זרסנאי, בפסקה ‪ .(19‬בד בבד, במקרה‬ ‫אחר הבהרתי כי אין בקביעה שלפיה הנאשם נשא עמו אקדח לזירת ההתגוששות וירה‬ ‫במנוח מטווח קצר, כדי ללמד על הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית (ע"פ‬
‫‪ 3546/19‬עודה נ' מדינת ישראל, פסקה ‪.((15.1.2023) 25‬‬
‫‪ .30‬נשוב עתה לנקודת הפתיחה של דיוננו. כאמור לעיל, בדברי ההסבר לחוק,‬ ‫המחוקק הבהיר את כוונתו להחריג במפורש מתחולת הנסיבה המחמירה מקרי המתה‬ ‫שנעשו תוך "כוונה ספונטנית". מלבד העובדה כי החרגתה של כוונה זו מבהירה אילו‬ ‫מקרי המתה לא כלולים בנסיבה המחמירה, ניתן אף ללמוד מכך על היבט פוזיטיבי נוסף‬ ‫במאפייני וגדרי חלופות הנסיבה המחמירה – תכנון או הליך ממשי של שקילה וגיבוש‬
‫החלטה להמית. על טיבה של "הכוונה הספונטנית" עמד זה מכבר פרופ' פלר בספרו:‬
‫"הכוונה הספונטאנית ‪ [...]‬מתאפיינת בתהליך גיבוש‬ ‫מרוכז וסמוך כולו – על כל שלביו, כולל היווצרות עצם‬ ‫הרעיון של ביצוע העבירה – לעשיית העבירה, עד כדי כך‬ ‫שתהליך זה עשוי להיות חופף, על כל היקפו, לתהליך‬ ‫העשייה עצמה. האדם יוצר את הרעיון, מקבל את‬ ‫ההחלטה ומבצע את העבירה באורח רגעי-פתאומי – ‪de‬‬ ‫‪ – impetu‬כתהליך מנטאלי ותהליך אופרטיבי רצופים‬ ‫ושלובים זה בזה, כאילו הכוונה והמעשה באים כאחד,‬ ‫ללא כל רעיון קודם וללא רווח זמן ביניהם" (פלר,‬
‫בעמודים ‪.(682-681‬‬
‫רוצה לומר, מכך שמקרי המתה שנעשו תוך "כוונה ספונטנית" הוחרגו מתחולת‬ ‫הנסיבה המחמירה, נלמד כי לצד הדרישה כי התכנון או הליך השקילה לא יתגבשו‬ ‫סימולטנית לרצח, כאמור לעיל, נדרש גם ממד נוסף המאפשר כי התכנון או הליך השקילה‬

‫‪14‬‬
‫יעמדו כל אחד בפני עצמו ובמנותק מהרצח באופן מהותי, כאשר התהליך המנטאלי‬ ‫והאופרטיבי – מובחנים ומופרדים זה מזה.‬
‫‪ .31‬לסיכום, במסגרת הרפורמה בעבירות ההמתה נחקקה עבירת הרצח בנסיבות‬ ‫מחמירות המנויה בסעיף ‪301‬א(א)‪ (1)‬לחוק, אשר חלופותיה הן כי הרצח בוצע לאחר‬ ‫תכנון או לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית. נסיבה זו נועדה להחליף‬ ‫באופן מהותי ורעיוני את רכיב ה"כוונה תחילה" בעבירת הרצח עובר לרפורמה, לצד‬ ‫שינוי ועיצוב מחדש של גדרי העבירה. מלבד החרגת מעשה המתה שבוצע תוך "כוונה‬
‫ספונטנית", ניתן לאפיין את גדרי החלופות באופן פוזיטיבי כמפורט לעיל בהרחבה.‬
‫תכנון – נדרש להתקיים מבעוד מועד ועובר למעשה ההמתה במישור העיתוי.‬ ‫בנוסף, על התכנון לכלול רכיב איכותי מסוים, אשר עשוי להתבטא, למשל ובין היתר,‬ ‫בהכנת כלי הרצח, בחירת עיתוי מתאים לרצח ורקימת תוכנית לביצוע הרצח. הליך ממשי‬ ‫של שקילה וגיבוש החלטה להמית – נדרש אף הוא להתקיים עובר למעשה ההמתה במישור‬ ‫העיתוי. בנוסף, מדובר בשקילה ממשית, כאשר בבחינת משך השקילה לא די במחשבה‬ ‫חולפת אך גם לא נדרשת שקילה לפרק זמן ממושך; על הליך השקילה לכלול שלביות‬ ‫מסוימת של התגבשות שיקול הדעת; מוקד תוכן השקילה הוא עצם שיקול הדעת, ולא‬ ‫בהכרח שקילה ערכית-נורמטיבית של מעשה ההמתה; ואף לא דומה הליך שקילה הנעשה‬ ‫ביישוב הדעת להליך המתבצע בלב סערת רגשות. זאת עוד, ביחס לשתי החלופות, נדרש‬ ‫כי התכנון או הליך השקילה יעמדו כל אחד בפני עצמו ובמנותק מהרצח באופן מהותי.‬
‫לאחר שעמדנו על גדרי חלופות הנסיבה המחמירה, אפנה ליישמן על ענייננו.‬
‫מן הכלל אל הפרט‬
‫‪ .32‬תחילה לסוגיה ראייתית. כלל ידוע הוא כי אין לקבל אמרת-חוץ של נאשם, אשר‬ ‫הוא מגישהּ ומבקש להשתמש בה לטובתו, כראיה לאמיתות תוכנה, אלא אם הנאשם מעיד‬ ‫בבית המשפט ועל ידי כך חושף עצמו לחקירה נגדית ביחס לגרסתו-שלו (ע"פ ‪1828/14‬‬ ‫דאהן נ' מדינת ישראל, פסקה ‪ ;(27.6.2019) 42‬עניין וחידי, בפסקה ‪ ;25‬נינה זלצמן "אמרת‬ ‫נאשם כראיה לטובתו" משפטים יז ‪ .((1987) 299 ,284‬גם במקרה שבו אמרת הנאשם אשר‬ ‫הוא מבקש להשתמש בה לטובתו, מתקבלת כראיה בבית המשפט בהיותה חלק מהודאתו‬ ‫לחובתו לפי סעיפים ‪ 11‬או ‪ 12‬לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א‪ ,1971-‬משקלה‬ ‫יהא פחות כאשר הנאשם לא העיד להגנתו ולא נחקר בחקירה נגדית על אמרתו (ע"פ‬

‫‪15‬‬
‫‪ 2592/15‬פלוני נ' מדינת ישראל, פסקאות ‪ .((6.7.2016) 10-9‬כך נקבע זה מכבר בעניין‬ ‫קרנץ:‬
‫"הכלל שאמרתו של נאשם בפלילים שאמרה מחוץ לבית-‬ ‫המשפט, כשרה כראיה אם הוכחה כדבעי (סעיף ‪11‬‬ ‫לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א‪ ,(1971-‬אין בו‬ ‫כשלעצמו כדי להפוך אמרה זו לעדות: עדיין בגדר אמרה‬ ‫היא, שלא אומתה בשבועה (או בהצהרה) ולא נבחנה‬ ‫בחקירה שכנגד. במידה שיש באמרת הנאשם שמחוץ‬ ‫לבית-המשפט משום הודאה, חלה הוראת סעיף ‪12‬‬ ‫המסייג קבילותה לפי נסיבות נתינתה; אבל גם במידה‬ ‫שאין באמרה כזו משום הודאה, ובין הוראת סעיף ‪ 12‬חלה‬ ‫עליה ובין אם לאו, אין האמרה יכולה לשמש ראיה כי אם‬ ‫נגד הנאשם בלבד. רצה נאשם שאמרתו שאמר מחוץ‬ ‫לבית-המשפט תשמש ראיה לטובתו, עליו להעיד בבית-‬ ‫המשפט ולאשרה בשבועה ולחשוף עצמו לחקירה נגדית‬ ‫עליה. לפי השיטה הנהוגה אצלנו, זכותו של הנאשם היא‬ ‫לשתוק ולא להעיד בבית-במשפט; אבל יהיו אשר יהיו‬ ‫התוצאות הצומחות לו לטובתו מן השימוש בזכות‬ ‫שתיקתו, התוצאה שיוכל לסמוך להגנתו על אמרתו‬ ‫שמחוץ לבית-המשפט אינה נמנית עליהן" (ע"פ ‪205/75‬‬ ‫קרנץ נ' מדינת ישראל, פ"ד ל‪.((1976) 474-473 ,471 (2)‬‬
‫‪ .33‬בענייננו, המערער הודה, כאמור לעיל, בביצוע עבירת הרצח הבסיסית לפי סעיף‬ ‫‪300‬(א) לחוק אך כפר בהתקיימן של נסיבות מחמירות, ובפרט ביחס לנסיבה המחמירה‬ ‫המנויה בסעיף ‪301‬א(א)‪ (1)‬לחוק. לצורך שלילת התקיימות חלופות הנסיבה המחמירה,‬ ‫המערער טוען כי מחקירותיו במשטרה עולה כי למעשה הרצח קדם עימות בינו לבין‬ ‫המנוח, אשר בעקבות "סערת הרגשות" אשר התגבשה בקרבו – הלך למטבח, נטל סכין‬ ‫בידו, ניגש אל חדר השינה ורצח את המנוח. ללמדך, כך לשיטתו, כי המדובר במעשה‬
‫המתה ספונטני ולא רצח אשר נעשה בעקבות תכנון או לאחר הליך ממשי של שקילה.‬
‫אולם, משהמערער בחר שלא להעיד להגנתו, ושמר בינו לבין עצמו את סיבותיו‬ ‫וטעמיו להימנע מלעשות כן – נכון עשה בית המשפט המחוזי אשר מיאן להעניק משקל‬ ‫לאמירותיו במשטרה אשר ייתכן והיה ניתן לזקוף לזכותו. כך גם ביחס לטענות שהעלה‬ ‫בא-כוחו בשלב הסיכומים בבית המשפט המחוזי מבלי שנטענו מפי המערער במפורש‬
‫במשטרה או במענה לכתב האישום.‬
‫על כן, אמרות המערער במשטרה אשר יכולות היו לכאורה להיזקף לזכותו, לא‬ ‫נשקלו בתוך המארג הראייתי שהונח לפני בית המשפט המחוזי, וכך גם לא ניתן להסתמך‬
‫עליהן בערעור שלפנינו.‬

‫‪16‬‬
‫‪ .34‬מכאן לגופן של טענות. שלם אני עם קביעת בית המשפט המחוזי כי מארג‬ ‫הראיות מבסס כי מעשה הרצח בוצע לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה‬
‫להמית, בהתאם לסעיף ‪301‬א(א)‪ (1)‬לחוק.‬
‫ברקע למעשה הרצח, כך לדבריו של המערער, ניצב סירובו העיקש של המנוח‬ ‫לשלם על שהותו בדירת המערער או להתפנות מהדירה, כאשר מעת לעת אף איים עליו‬ ‫והכה אותו. אולם, לא נקבע כי עובר למעשה הרצח התגלע ויכוח או עימות קונקרטי בין‬
‫המערער למנוח אשר בעקבותיו רצח את המנוח בלהט רגעי או כמעשה ספונטני.‬
‫‪ .35‬מלבד היסוד השלילי של היעדר "כוונה ספונטנית", צבר נסיבות ביצוע העבירה‬ ‫כמכלול מלמד באופן פוזיטיבי על כך שהרצח בוצע לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש‬ ‫החלטה להמית. כאמור לעיל, מעשה הרצח לא בוצע בעקבות ויכוח או עימות קונקרטי,‬ ‫כי אם בשל הסיבה, לדבריו של המערער, כי נמאס לו מהתנהלות המנוח, באופן המלמד‬
‫על התגבשות הרעיון בקרבו.‬
‫כך גם, אף שלא די באופן הדקירה ועיתויה כשלעצמם כדי ללמד על הליך ממשי‬ ‫של שקילה, רכיבים אלו תורמים את חלקם למכלול הנסיבות המצביע כי מדובר ברצח‬ ‫מחושב ושקול. עת שהו המערער והמנוח יחדיו בדירה, המערער המתין "לשעת הכושר"‬ ‫כאשר המנוח עלה על יצועו. או אז, ניגש למטבח הדירה, לקח סכין, וצעד לחדרו של‬ ‫המנוח, מבלי שהלה מבחין בו ובסכין שמאחורי גבו. בשלב זה, כאשר גבו של המנוח‬ ‫מופנה למערער ובעודו ספק ישן ספק ער, דקר את המנוח דקירה מדויקת ואיכותית. פעם‬ ‫אחר פעם עולה בדבריו של המערער כי שקל היטב את מיקום הדקירה, כי היה מיומן‬ ‫בביצועה באופן מיטבי וכי הכיר את הנזק שייגרם למנוח אשר יוביל למותו תוך דקות‬ ‫ספורות כאשר סובב את להב הסכין בעודה נעוצה בצוואר המנוח. לכל זאת יש להוסיף‬ ‫כי המערער פעל שלא מתוך להט יצרים אלא בארשת של קור-רוח, אשר מוסיפה אף היא‬
‫למסקנה כי בנסיבות אלו המערער שקל את מעשה הרצח ופעל להגשימו.‬
‫‪ .36‬אשר להתנהלות המערער לאחר ביצוע הדקירה הקטלנית. התנהגות נאשם לאחר‬ ‫מעשה עשויה, במקרים המתאימים, לשפוך אור במידת מה על היסוד הנפשי בקרבו בעת‬ ‫ביצוע מעשה העבירה עצמו (ע"פ ‪ 1213/21‬וואסה נ' מדינת ישראל, פסקה ‪14‬‬ ‫‪ .((11.8.2022)‬בענייננו, המערער לא הסתפק בדקירה המדויקת והמכוונת בצווארו של‬ ‫המנוח, אלא עטף את ראשו בשקית ניילון שחורה וגדולה בגדר "וידוא הריגה". פעולת‬ ‫ההמתה הממושכת, והיותה מתפתחת במספר שלבים, תורמת אף היא לבחינת הלך‬

‫‪17‬‬
‫מחשבתו של המערער בביצוע הרצח, כאשר היא מצטרפת ליתר נסיבות ביצוע העבירה‬ ‫אשר תוארו לעיל (ע"פ ‪ 3992/22‬ותד נ' מדינת ישראל, פסקה ‪.((7.5.2023) 45‬‬
‫לאחר מכן, המערער פנה להסתיר ולהסוות את מעשיו – הסיר את הדם מהסכין‬ ‫והשיבה למקומה, ניקה את הרצפה מכתמי הדם, ואף ביקש משכנו לסייע לו בהעלמת‬ ‫גופת המנוח (ע"פ ‪ 3965/22‬טל נ' מדינת ישראל, פסקאות ‪ .((30.3.2023) 36 ,24‬הגדיל‬ ‫לעשות המערער, אשר יצא לשתות עם חבריו, התנהג באופן רגיל, וכל זאת תוך שהוא‬ ‫משקר להם ביחס למקום הימצאותו של המנוח (ע"פ ‪ 8199/20‬זיאדאת נ' מדינת ישראל,‬ ‫פסקה ‪ .((30.4.2023) 40‬גם בנסיבות אלו כשלעצמן לא די כדי ללמד על הליך השקילה‬ ‫בקרבו של המערער עובר לרצח, אולם הן מוסיפות נדבך לצבר הנסיבות כאמור המלמד‬
‫על הלך מחשבתו קודם לרצח.‬
‫‪ .37‬מכלול נסיבות ביצוע העבירה יחדיו – עובר לרצח, במהלכו ולאחריו – מלמד‬ ‫אפוא כי רצח המנוח בוצע לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית מצדו‬ ‫של המערער, כך שמעשיו באים בגדרי עבירת הרצח בנסיבות מחמירות שלפי סעיף‬ ‫‪301‬א(א)‪ (1)‬לחוק. בקובעי כן, מתייתר הצורך להכריע באשר להתקיימות החלופה‬
‫הראשונה המנויה בסעיף ‪301‬א(א)‪ (1)‬לחוק כי מעשה הרצח בוצע לאחר "תכנון".‬
‫‪ .38‬זאת ועוד, ברי כי אין ברצח המנוח בידי המערער אי אלו "נסיבות מיוחדות"‬ ‫המגלות כי "המעשה אינו מבטא דרגת אשמה חמורה במיוחד", כדי שמעשיו יבואו‬ ‫בשערי סעיף ‪301‬א(ב) לחוק (לעניין פרשנות סעיף זה, ראו בהרחבה פסק דיני בעניין‬
‫חיים).‬
‫גם אם אניח כי המנוח נהג לאיים על המערער ולהכותו, ולא הוכרע כך, אמנם‬ ‫עסקינן בסוג נסיבות העשוי להפחית את מידת אשמתו של המערער, אולם בענייננו אין‬ ‫בעוצמת נסיבות אלו כדי להקהות מאשמת מעשיו (עניין חיים, בפסקאות ‪ .(26-23‬לא כל‬ ‫שכן, באופן המצדיק להפחית מאשמתו כך שמעשיו יחסו תחת עבירת הרצח הבסיסית‬ ‫חלף עבירת הרצח בנסיבות מחמירות. בהקשר זה, מתאימים הדברים שכתבתי בעניין‬
‫חיים:‬
‫"ניסיון החיים מלמד, כי פעמים רבות מעשי רצח אינם‬ ‫מבוצעים בחלל הריק וללא כל 'הקשר' שלילי קודם בין‬ ‫הרוצח לנרצח. המקרה שלפנינו אף הוא דוגמא לכך.‬ ‫לעיתים מדובר בסכסוך על רקע כספי, פעמים אחרות‬ ‫ישנה 'יריבות' כזו או אחרת בין הרוצח לנרצח. במקרים‬

‫‪18‬‬
‫אחרים, קיים סכסוך הנובע ממערכת יחסים זוגית כלשהי‬ ‫‪ [...]‬הצבת רף נמוך באופן שבו גם נסיבות בעוצמה אשר‬ ‫אינה חריגה יקיימו את הקבוע בסעיף ‪301‬א(ב) לחוק –‬ ‫תכרסם בעקרון קדושת החיים; בקביעת המחוקק כי‬ ‫מעשה רצח שנעשה בנסיבות מחמירות דינו מאסר עולם‬ ‫חובה; ועלולה להוביל, אט אט, להרחבת 'פתח המילוט'‬
‫לממדים בלתי רצויים" (עניין חיים, בפסקה ‪.(26‬‬
‫בענייננו, כמפורט לעיל בהרחבה, על רקע סכסוך – המערער רצח את המנוח.‬ ‫הצטברות נסיבות ביצוע העבירה יחדיו מלמד על מידת אשמתו הניכרת, וודאי שאינה‬
‫מצדיקה כי מעשיו יבואו בשערי הדין המקל שלפי סעיף ‪301‬א(ב) לחוק.‬
‫סוף דבר‬
‫‪ .39‬בדין הורשע המערער בעבירת הרצח בכוונה תחילה לפי סעיף ‪300‬(א)‪ (2)‬לחוק,‬ ‫כנוסחו קודם הרפורמה בעבירות ההמתה. מאחר שרצח המנוח בידי המערער בא בשערי‬ ‫עבירת הרצח בנסיבות מחמירות לפי סעיף ‪301‬א(א)‪ (1)‬לחוק, ולא מתקיים בעניינו "פתח‬ ‫המילוט" שלפי סעיף ‪301‬א(ב) לחוק, הרפורמה בעבירות ההמתה אינה מהווה דין מקל‬ ‫בעניינו ואין ליישמה. על כן, מאחר שהעונש בעבירת הרצח בכוונה תחילה הוא מאסר‬
‫עולם חובה, נדחה ממילא גם הערעור על גזר דינו של המערער.‬
‫אציע אפוא לחברי ולחברתי כי נדחה את הערעור על שני חלקיו ונותיר את‬ ‫הרשעת המערער על כנה וכך גם את העונש שנגזר עליו בגין מעשיו.‬
‫ש ו פ ט‬
‫השופט י' שטיין:‬
‫אני מסכים.‬
‫ש ו פ ט‬
‫השופטת ר' רונן:‬
‫אני מסכימה.‬
‫ש ו פ ט ת‬

‫ש ו פ ט ת‬

‫‪19‬‬
‫הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' אלרון.‬ ‫ניתן היום, ו' בתמוז התשפ"ג ‪.(25.6.2023)‬‬